דבר ראשון, אני חייב לציין שקצת מוזר לכתוב הופס מה-NBA ביו אס אוף איי, בהוד השרון, הולי לנד.

דבר שני, מה זה שכולם מקשקשים ומבזבזים דיו יקרה (מולי! גיא! "דיו" זה זכר או נקבה?) לבלבל לי בראש שסן אנטוניו עשתה את הקיץ הטוב מכולם בעולם הטריידים והשחקנים החופשיים?

אתמול הייתי חייב לקפוץ למרכז של סלקום בהרצליה בקשר לסלולרי שלי, ופתאום איזה טיפוס מעומם עם משקפיים פונה אלי, "אז מה? מה תוכלו לעשות נגד הספארס עם למרכוס אולדרידג' ודייויד ווסט? הסיפור ניגמר ומוטב שתודה בזה דוקטור לס".

מה תוכלו לעשות? מי? מיאמי? או אולי התכוון לקאבס?

עניתי לו "לגריזליס היה קיץ טוב יותר, אבל אין לי כוח לדבר הופס עכשיו".

אז כיצד לדרג את הקבוצות שעשו הכי טוב, שני הכי טוב, וכמובן "שלושים הכי טוב – הניו יורק ניקס?

ישנם כל כך הרבה משתנים המשפיעים על הדרוג. ואני אפילו לא מדבר על כימיה כי לך תדע למפרע מה תהיה הכימיה בין טים דנקן ודייויד ווסט, ברגעים שייצא להם לשחק ביחד

ההגיון הפשוט הוא, כמובן, הנשק הראשון שאנחנו משתמשים בו בדרוגי "הכי טוב", "טוב מאד", ועד "בור מלא צואה". קחו את הבלייזרס: הם נתנו לכמה טובים מאד ללכת והחליפו אותם בפחות טובים. אז כמובן שאפילו רפי ההבנה כאן יתנו להם ציון נמוך מאשר בעונה שעברה.

אבל ההגיון לא תמיד מספיק. קחו למשל את הדאלאס מבריקס שויתרו על שחקנים בעייתיים כראז'ון רונדו ועד שחקנים שלא ניתנים להגדרה כי הם מסוגלים למתוח את הגומי מקצר ביותר עד הארוך והטוב ביותר כמונטה אליס, וביניהם טייסון צ'נדלר שהוא ערך ידוע וקבוע. אבל הם הביאו טלנט מעניין מאד: ווסלי מת'יוס וזאזה פקוליה. אמנם הזאזה הפייבוריטית שלי היא זאזה גאבור (אויש…מה הילדים כאן יודעים, כולל בני ה-40 באתר על מלכות הסקס של העבר כאווה גרדנר או זאזה – שנידמה לי שהיו לה שורשים הונגריים), אבל פקוליה הוא מאד פקיולייר כשחקן ואולי דאלאס לא הפסידה כפי שחושבים.

הספארס? הביאו את למרכוס ודייויד. אבל המחיר? המחיר כבד הוא: טיאגו ספליטר, מרקו בלינרי, קורי ג'וזף, וארון ביינס. איך אומר החבר שלי מומי על דבר כזה? "זה לא 'CUT AND DRY' כפי שאוהדי ספארס מאמינים.

האם הספארס גרועים יותר משהיו?

אמרתי זאת? לא אמרתי. הם כנראה טובים יותר, אבל אני כלל לא בטוח שהם בחמישייה הראשונה של "המשתפרות".

תום זלר מה-'ניישיון' מציע שדרך אובייקטיבית לא רעה כלל וכלל היא לחשב את "WIN SHARE" שהביאו שחקנים שבאו פחות ה-WIN SHARE של השחקנים שעזבו. אני לא טוען ש-WIN SHARE  הוא המדד היחיד הטוב ביותר, ואני גם לא בטוח מה ה-VALIDITY או ה-RELIABILITY שלו, אבל הוא יכול להיות תחליף טוב מאד להחלטות "על פי ההגיון", במיוחד כשההגיון הוא לא משהו.

הנה הסבר לכמה מספרים בטבלה:

This chart illustrates the 2014-15 Win Shares each team has lost to date via trades or free agency and the 2014-15 Win Shares each team has gained. These additions and subtractions are applied to the team's 2014-15 win total. An example! The Warriors won 67 games. They traded David Lee (3.2 Win Shares in 2014-15) for Gerald Wallace (0.1 Win Shares in 2014-15) for a (rounded) net of minus-3 Win Shares. Applied to the Warriors' 67 wins, and we come to a result of 64 expected wins in 2015-16.

Let's take another example: the Clippers. They lost a combined six Win Shares by trading Spencer Hawes and Matt Barnes and gained a combined seven Win Shares by signing Paul Pierce, Wesley Johnson and trading for Lance Stephenson. This gives them a net of plus-1 Win Share. Applied to their 56 wins in 2014-15, this method expects them to win 57 games in 2015-16. (I should note that Stephenson had negative Win Shares last season. In Indiana, he'd topped at seven Win Shares in a season. This estimate relies only on last year's data, which is another imperfection.)

כמו בכל דבר אחר בחיים לכל דבר יש מעלות וחסרונות. אבל הטבלה הזאת היא הסבר די וולידי שהתוספת של שני הכוכבים ווסט ואולדרידג' מדורגים לא גבוה במיוחד כשאתה מחשב שהבאתם עלתה לספארס ב-12 WIN SHARES שהביאו עוזבי הספארס. ב-2014-15 ה-WIN SHARES של אולדרידג' וווסט בקושי מפצה את ההפסד של העוזבים.

מצד שני בממפיס: היא הפסידה את קוסטה קופוס שאחראי על 3 WIN SHARES אבל הביאה את מאט בארנס (3.5) וברנדון רייט (6.5). זה פלוס 7!!! ז"א שבמקום לנצח 55 כמו בעונה שעברה הם ינצחו העונה 62.

סתם חומר למחשבה לאוהדי הספארס מכפר גלעדי שלא פוסקים לרקוד ערב-ערב מסביב הגורן מאז שווסט ואולדרידג' הודיעו על "החתימה".